יום רביעי, 30 בדצמבר 2009

יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

Steampunk

steampunk הוא סגנון עיצובי שהתפתח בתחילת שנות התשעים וזוכה היום לעדנה מחודשת. אם גלגלי שיניים, מיסבים, חוגות, צירים, בוכנות, צינורות - עושים לכם משהו, אז זו המטרה. הרבה פליז ונחושת, הרבה עור, הרבה מכניקה והרבה חלקים שמתחברים, שלא חשוב אם הם פונקצינליים, העיקר שהם עושים טוב.


כמה תמונות להמחשת האווירה

אמן ראשון, Stephane Halleux, שעבודותיו הם מלאכת מחשבת של דיוק ורוזולוצייה אימתנית. שימו לב כמה הבעה וכמה ניכור יש בדמויותיו. איזה יופי.




Stephane Halleux



ואמן נוסף, Christopher Conteמוכשר לא פחות, אבל הרבה יותר קר, מנוכר ו'הייטקי', ללא החום והאווירה שאפשר למצוא באמן הקודם.




Christopher Conte

יום חמישי, 24 בדצמבר 2009

זכרון ומחשבה


שירות 144 שלום, מדברת טלי.

 - שלום טלי. אפשר בבקשה את המספר של משפחת כהן ברחוב ראובן בירושלים?

בבקשה.

"המספר המבוקש הוא:


אפס.

שתיים.

שש.

ארבע.

שמונה.

תשע.

שתיים.

חמש.

חמש.


אני חוזר.

... "


תנסו לחזור אחרי המספר שקראתם בלי להסתכל למעלה, נראה אתכם.
אולי זה רק אני, אבל לזכור בעל פה מספר שניתן בשירות 144 של בזק – זוהי משימה בלתי אפשרית. מדוע? 
בשירות הנוכחי הגיע קריין מדופלם, הקליט את כל הספרות מאפס עד תשע, החבר'ה הגדירו תוכנת מחשב שתשמיע את הספרות במרווחים קבועים (פאוזה קצת יותר ארוכה אחרי שתיהספרות האחרונות), וגמרנו. אז ככה לא עובדים. הנה כמה אפשרויות קלות לשיפור השירות הבעייתי הזה. קודם כל בואו נתבונן איך בני אדם אמיתיים מתנהגים:
 א. מנגינה, מרווחים וטונציה. כאשר אנחנו רואים מספר ומקריאים אותו למישהו, ויותר מזה – כאשר אנחנו מזכירים לעצמנו מספר מוכר, אנחנו משתדלים להציג אותו בצורה נוחה לזכירה. המרווחים (פאוזות) בין הספרות לעולם לא יהיו קבועים. אנו ניצור בהם היררכיה. אנו נחלק את המספר למקטעים. נחפש מספרים שחוזרים על עצמם. נחפש סידרה הגיונית. נדגיש חלק ממנו. נמציא מנגינה. נחלק את המספר לסגמנטים קלים יותר. מפרידים, מדגישים, מקבצים. וכל זה קורה בצורה אינטואטיבית, מיידית, בלי לחשוב. הנה כמה דוגמאות: 02-65-111-66; 03-9753-44. לפעמים אנחנו גם אומרים: שלש-פעמים-אחת. ארבע-פעמים-אפס. לעומת זאת המחשב, כאמור, מקריא את כל הספרות באותו טון מונוטוני, עם אותו מרווח. למה??? זו לא בעיה קשה מדי להגדיר אלגוריתם פשוט יחסית שבו המחשב מזהה מחרוזות קלות לזכירה, כגון מספרים רצופים, סדרה עולה או יורדת, זוגות מספרים שחוזרים על עצמם וכו', ולתזמן את המרווחים בין הספרות על פי המחרוזת שהוא מצא. בדיוק כמו שאנחנו עושים. מספרים זהים עוקבים הוא יקרא עם מרווח קצר מאוד, ולאחריהם פאוזה ארוכה יותר. וכך גם במחרוזת יפה. פשוט, לא? כדאי גם להגדיל ראש ולהקליט כל ספרה בשלשה (שבע-שבע-שבע; אחת-אחת-אחת וכו'), שישמע אותנטי.

ב. קידומת. בארצנו הקטנה יש קידומת לכל מספר. אנחנו רגילים להפריד באופן קבוע בין הקידומות למספר:
גם בשימוש (אם אתה באותו אזור חיוג – לא צריך לחייג קידומת)
גם בצורה ויזואלית (מקובל לשים מקף בין הקידומת למספר)
וגם בדיבור (לוקחים נשימה קצרה ומגביהים את הטון בסוף הקידומת).
יש בסך הכל שלוש קידומות עירוניות (02, 03, 04) וארבע קידומות לחברות הסלולריות. אי אפשר להקליט אותן בנפרד? הקריין יכול להגיד 'אפס שתיים' ברצף, ולחכות שנייה. כבר תהיה לנו קידומת בלי צורך לזכור אותה. 054. בנשימה אחת. בום. זכרנו.
ג. אקורד סיום. כדאי גם לזכור שהמנגינה של הדיבור שלנו שונה בתחילת ובסוף המספר. המספר חייב להיסגר. הוא לא יכול להישאר תלוי ועומד באוויר, משאיר אותך מצפה לעוד ובעצם רק הביטוי המפורסם 'אני חוזר' מזכיר לך שגמרנו. למה לא להקליט את מראש כל הספרות גם בטון יורד, מעין אקורד סיום, וכל ספרה אחרונה תהיה בטון המיוחד הזה? כך נדע שנגמר המספר, ולא נצפה לעוד ספרה.


ובאותו נושא - זכרון.
בערך פעם בשבוע שומעים בחדשות את ההודעה הבאה: 'משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר פלוני. הנה תיאורו..." וכאן מגיע תיאור שאני משוכנע במאת האחוזים שהוא לא מועיל בכלום. דקה אחרי ההודעה ואתה כבר לא זוכר שום פרט מזהה. אם הוא לבש ג'ינס או טרנינג (תמיד אלה שהולכים לאיבוד לובשים טרנינג – שמתם לב? אני בטוח שסקר יוכיח שהמנעות מלבישת טרנינג מורידה את הסיכון להעלמות בצורה ניכרת) כבר לא בטוחים אם הקפוצ'ון ירוק או כחול, לא זוכר את צבע השיער, את מראה פניו או את מבנה גופו. למה? כי משתמשים בקודים רשמיים ידועים, שממש לא מעניינים אותנו. תדמיינו עכשיו שהקריין אומר: אפרו מטורף על הראש. נראה קצת  אבוד. כושי. מראה מזרחי טיפוסי. קרחת כמו של מופז. הולך בצורה גמלונית. עיניים חודרות. ג'ינג'י קלבסה. אף נשרי. משקפיים עבות. לבש חולצה ורודה מזעזעת. בחור סימפטי. יפה. את זה בחיים לא תשכחו, לא? אז הנה שוב, עוד כמה הצעות אופרטיביות.
1. להימנע ממאפיינים מזהים חיצוניים וזמניים (כמו צבע הבגד) ולהשתדל להשתמש בקריטריונים לא קטגוריים (לדוגמה – הליכה קופצנית ולא צבע שיער)
2. לוותר על הפוליטיקלי קורקט המזוייף. למה לא להגיד למשל: רוסי, צפונבונית, מזרחי, ערסית, חרדי, תנועת ידיים כמו הומו, לא נזהה אותם כך יותר בקלות?
3. לנצל את תפוצת תקשורת ההמונים, ולהשתמש בקודים חריגים שכולם מכירים. הכל יודעים מה ההבדל בין השפם של אורי אורבך לשפם של עמיר פרץ. כולם יודעים מה זה תסרוקת-אלי-אוחנה (של פעם) וזה הרבה יותר מזוהה מסתם 'שיער ארוך בעורף'. נראה כמו דנה אינטרנשיונל - וכבר יש לכל השומעים תמונה כללית. לא עדיף?
ויהי רצון שיתקבלו הערותינו לפני מקבלי ההחלטות.

יום רביעי, 23 בדצמבר 2009

מאמינים בניסים?

כהמשך לשעון מדהים שהבאתי כאן בפוסט הקודם, הנה מכונה שמדהימה לא פחות, אולי יותר:
מכונה מודרנית, מכנית לחלוטין, הפועלת על קפיץ, אשר רושמת בעט את השעה על דף נייר כאשר לוחצים על כפתור.
המכונה תוכננה ויוצרה על ידי מותג השעונים הצרפתי (בהשראה שוויצרית) jaquet droz. הפיתוח לקח שמונה שנים, ולמכונה יש יותר מ-1,200 חלקים נעים.
>


והנה הדמיה דיגיטלית של המתרחש בתוך השעון, שווה לראות:





וכל זה עוד כלום. החברה נקראת על שמו של פייר ז'אק דרוז, Pierre Jaquet-Droz', שהוא היה אמן שעונים במאה השמונה עשרה. כדי לקדם מכירות ולשם השעשוע הוא יצר יחד עם בנו ושותפו שלושה רובוטים מכניים הפועלים על קפיץ (מולבשים ומוצגים כילדים) אשר מסוגלים לחולל פלאות. אחת מנגנת, אחד מצייר, ואחד מהם, 'הכותב', כותב טקסט עם נוצה טבולה בדיו על נייר, עד ארבעים אותיות (ניתן להגדרה בעזרת גלגלי שיניים). הראש מלווה את תנועת היד והעיניים מלוות את הכתב, מפעם לפעם הוא טובל את הנוצה בדיו, ולעיתים גם נושף עליה. היד רועדת לעיתים כדי למנוע נטיפת דיו. והנה הוידאו, כי באמת קשה להאמין. ואני מזכיר שזה  נבנה לפני מאתיים וחמישים שנה. ומה שהכי מפתיע - הוידאו הזה מוצג ביוטיוב משנת 2007, וזכה רק לארבעת אלפים צופים.



אגב, יש הטוענים כי זהו המחשב הראשון בעולם: יש לו קלט, עיבוד ופלט. כנראה שהם צודקים.





יום שני, 21 בדצמבר 2009

שעון - מפלאי עולם

שעון מדהים, שמוצג במוזיאון השעונים בוינה. השעון הוא שעון אסטרונומי המתוכנן לפעול בדיוק עד לשנת 9999. נבנה בשנת 1679, ע"י נזיר מהמסדר האגוסטיני. גלגלי השיניים עשויים זהב(!), ויש  לשעון יותר משלושים מחוונים וחוגות שונות. אחת מהחוגות משלימה סיבוב מלא אחרי יותר מ-20 אלף שנה!




Posted by Picasa

יום שבת, 19 בדצמבר 2009

הסדר, ברק וריצ'ארד פיינמן

לא פשוט הוא הסיפור האחרון עם שר הביטחון ברק וישיבת ההסדר 'הר ברכה'. לא פשוט כי נראה שנעשו פה מספר רב של טעויות על ידי כל הגורמים המעורבים. אין ספק כי ברק מנסה ללמד לקח ומוסר בצורה כוחנית דווקא לאלה שלא מגיע להם, אך אין ספק גם שאיגוד ישיבות ההסדר לא מבריק בהתנהלותו ומכניס את עצמו לבורות שהוא עצמו חופר: היציאה בעצומה של 'נאמנים לאל, אחר כך לצבא' היא טיפשית ולא בוגרת. הרי זה בדיוק מה שברק שונא לשמוע ולזה בדיוק הוא מחכה. הרי יש בחוק הצבאי התייחסות מפורשת לסיטואציות כאלה: פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור (או אדום) מתנוסס מעליה. למדו אותנו את העניין הזה בקורס מ"כים חי"'ר, לפני כעשר שנים, ואני עדיין זוכר את ההתפתלויות של המפקדים והסתירות הרבות שמצאנו בדבריהם כשהם ניסו לשווא להתיר ולהסביר פרדוקס בלתי אפשרי זה. למה אף רב לא טוען את הטיעון המוסרי הזה? לא מאיימים על חילוני באלוהים, בפרפראזה על ניב עממי נפוץ. בכל מקרה, הרבנים בציבור הדתי לא מסוגלים (ולא רוצים) לכפות את דעתם על תלמידיהם כמו בחברה החרדית, והחייל היחיד, הפרט, נושא באחריות בלעדית למעשיו, ואם מישהו יסרב פקודה יענישו אותו במלוא חומר הדין. אז מה רוצים מהרב מלמד? ודאי שיש פה חלק מהתרבות החברתית הנוכחית בה האחריות עוברת מהפרט אל החברה, ובה הפרט כמעט לא נושא בשום אחריות שהיא (והדוגמאות לכך רבות מספור), אך נראה כי מצד איגוד ההסדר היה הרבה יותר חכם לעשות שרירים במקביל ולהכריז כי כל ההסדר עובר לתורתו אומנותו. בשיטת הכל או כלום, כאשר ההסדר לא היה מפסיד דבר בשום תרחיש.
מכל מקום, בנוגע לגישתו של אהוד ברק, אני רוצה לצטט כאן מתוך דברים שנשא ריצ'רד פיינמן בשנת 1964 (מובא בספר החדווה שבגילוי דברים, הוצאת מחברות לספרות). אין כאן המקום לספר מי הוא האדם הזה (פיזיקאי יהודי זוכה פרס נובל בן זמננו, גאון), פשוט תקראו בוויקיפדיה. בכל מקרה, הוא נשא הרצאה על המדע בכנס לרגל הולדת גלילאו. אמנם הנושא הוא אחר,אך העיקרון שבדבריו יפה גם לנו, עם שינויים מתבקשים. מעניין ששוב ושוב אנו רואים שהחברה הליברלית מגבילה את זכויות האדם ואת חירות הפרט בדיוק כשהיא מנסה לעשות את ההפך הגמור.
אז זו היתה הכנסייה, היום זו הממשלה, העקרון דומה...
"אחת הסכנות הגדולות ביותר לחברה המודרנית היא אפשרות ההתעוררות המחודשת והתפשטות של רעיונות בכיוון של פיקוח על המחשבה; רעיונות מעין אלה שהיו להיטלר או לסטלין בשעתו, או לכנסייה הקתולית בימי הביניים, או לסינים היום. אני חושב שאחת הסכנות הגדולות ביותר היא שהדבר הזה יתרחב עד שיקיף את כל העולם....
החופש להטיל ספק, שהוא חיוני לחלוטין להתפתחות המדעים, נולד מהמאבק עם הרשויות המוסדיות באותה תקופה, כלומר הכנסייה. גלילאו הוא סמל המאבק הזה.
אולי יבוא יום ותתחיל תקופה, הייתי מקווה, שבה יהיה מובן היטב שסמכות הממשלה צריכה להיות מוגבלת; שאסור לתת לממשלות להחילט על תקפותן של תיאוריות מדעיות, שלא הן צריכות להכריע בין התיאורים השונים של ההיטוריה או של התיאוריה הכלכלית או של הפילוסופיה. זה יהיה מגוחך אם הן ינסו לעשות את זה. רק בדרך הזאת יהיה אפשר לפתח בסופו של דבר את האפשרויות האמיתיות של המין האנושי העתידי."
הלוואי.

יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

יום חמישי, 3 בדצמבר 2009

ארכיון הבלוג