יום שישי, 11 ביולי 2008

שירים שלא ציפיתם לשמוע

נתחיל עם נינה סימון, בעיבוד שלה לשיר האלמותי ארץ זבת חלב ודבש




נמשיך עם שיר פולק אמריקאי קלאסי: צאינה צאינה צאינה, בביצוע של
אחת מלהקות הפולק המפורסמות באמריקה של שנות החמישים - The Weavers


כאן בעיבוד מרתק של הוולינגטונס, כולל ריקוד עם מלווה, מתחיל בדקה 7:00


ארלו גאת'רי בביצוע משלו, כולל תרגום מעניין לרקע של השיר...

כאן

השיר פתחו לי בלחן של הרב קרליבך(?) בעיבוד גוספל

עוד פעם על חברה מעורבת. אני כבר מתעייף.


תקציר הארועים
בסניף בני עקיבא גבעת שמואל יתקיים בקרוב פזמונסניף – תחרות זמר סניפית. בבני עקיבא מקובל כי הבנות ישירו רק בליווי של גברים, כדי להמנע מהאיסור 'קול באשה ערווה' וכדי לשמור על צניעות.
הפעם, הוחלט לקיים פזמונסניף נפרד, בו הבנות יופיעו בנפרד במופע לנשים בלבד, ולמופע הגברים הכניסה תהיה חופשית.
הורים נזעמים לילדים פעילים בבני עקיבא שיגרו מכתב נזעם למזכ"ל התנועה, בו הם מוחים על ההפרדה, שהיא נגד עקרונות התנועה בה הם גדלו. בין השאר הם מעלים טענה כבדת משקל:
"חניכים רבים מגיעים לסניף כמקום מפגש ולא על מנת להשתתף בפעולות. בשל ההפרדה וחוסר המוכנות שלהם לוותר על התקשורת בין המינים, בוחרים רבים שלא להיכנס לפעולה אלא להיפגש "על הברזלים הסמוכים". ההורים מזהירים כי "הם אינם נכנסים לפעולות, מתגודדים בחוץ, ומכאן הדרך לבטלה ואלימות לא רחוקה". בנוסף הם טוענים כי ל"הפרדת יתר" יש גם מחירים והשלכות חינוכיות רבות דווקא בתחום הצניעות."

הרב שמואל אליהו פרסם תגובה לטענות אלו. כדי לא להגיע למצב של פגיעה בכבוד תלמידי חכמים אתייחס לנאמר בלבד, בלי קשר לכבוד הרב.

מובן כי הטענה המרכזית היא כי תנועת נוער מעורבת מביאה את כל הרעות החולות. אני עדיין מחכה להוכחות. אני מכיר את ההוכחה לכך כי פנימיה לבנים בישיבה תיכונית הביאה לרעה חולה אחת (לפחות), גדולה ומפחידה יותר מכל הנזקים שגרמה (כביכול) בני עקיבא גם יחד. כנראה שעדיין לא כולם מכירים את זה.
אני משתדל להשתמש בשכלי הישר, וברור לי לחלוטין, כאור השמש הבוהק בצוהרי יום שרבי, שיותר רעות חלות באות מסניפים נפרדים מאשר מסניפים מעורבים (כמו בבני עקיבא, לא כמו בסניפים חילוניים). אין טעם למנות את כולם, אך אין ספק כי כמות הזוגות שנוצרו בבני עקיבא, התינוקות שנולדו בעקבותם והזכויות שנגררות אחריהם עולות על כל איסורי הנגיעה, הראיה, המישוש, השמיעה והריח שחוו חניכי בני עקיבא בפעילות ה'מעורבת'.
אבל בכל זאת, כמה נקודות קטנוניות:

עוד בתחילת הכתבה מובא תיאור על הנוער הדתי בגבעת שמואל שלא רוצה תנועת נוער מעורבת של בנים ובנות.
דמגוגיה זולה. הנוער לא רוצה? מי בדיוק? החניכים? המדריכים? הקומונרית? מצד מי באה הדרישה? אולי מצד הורים ספציפיים?
כן פונה המאמר: 'אמא! אם הילדים שלך שואפים לחיים יותר טהורים, את יכולה להיות גאה בהם'.
דמגוגיה מביכה. אני לא חושב שהפרדת הפיזמונסניף הפרדה על הפרדה הופכת את ילדיה לטהורים יותר. אני בטח לא חושב שילדיה רצו זאת. אבל אין כמו המילה 'אמא' ולאחריה סימן קריאה. אין כמו פניה נרגשת לידישע מאמע, ללב הטהור והזך הפועם ברכות תחת הציצית וכל כולו זועק טוהר, קדושה, ויראת שמיים. אין כמו החרדים בדברים האלה. אין יעיל כמו אותיות נוטפות דם גוועאלד בבקשה לתרומות וצדקה לילד יתום שאביו נהרג בתאונה מחרידה ל"ע וכל גדולי הדור הזדעזעו זעזוע כה עמוק עד שקמו ממיטת חוליים בשארית כוחותיהם האחרונים וצעקו: כסף!!! (כן, זה היה סוג של דמגוגיה).
עוד טענה מביכה היא כי יש 'להחזיר לנוער את הישרות הטבעית'. הישרות הטבעית נמצאת מצויין אצל הגויים וגם אצל החילונים. דווקא אצלינו יש את הישרות המעוקמת שבאה אחרי שטיפת מוח אינטנסיבית מכל הכיוונים: ספרים וחוברות, רבנים ומחנכים, עלוני פרשת שבוע ואתרי אינטרנט. ספק אם קיימת ישרות טבעית. הישרות הטבעית כיום מסתכמת, אצל החילונים והדתיים כאחד, בהצנעת האיברים הידועים, ולא יותר מזה.
אינני רוצה לחזור על הטענות הידועות שהבאתי כבר אינספור פעמים. אני רק רוצה לצרף את הנושא הזה לתופעה ההולכת ומתרחבת של חרד"ליות בציבור הדתי: בני-עקיבא נפרד, ישיבה נפרדת לשולחן שבת בחיק המשפחה, אירגון כל אירוע שהוא באופן נפרד (כגון מדורת ל"ג בעומר), ועוד. אני חושב כי אין עוד הרבה טעם לפרט על זה, הטענות חוזרות על עצמן ומשכנעות את המשוכנעים, ומרחיקות את הרחוקים.

לסיום אני רוצה להביא את תגובה מס' 39 שהופיעה בעקבות מאמר התגובה של הרב מרדכי אליהו


מעורבת לכתחילה
בשעתו שימשתי מזכ"ל בני עקיבא, ופרסמתי חוברת שקובעת, כי יש מקום לפי ההלכה לקיים חברה מעורבת וצנועה. הבאתי אותה אז לפני ראש הרבנים לארץ ישראל, הרב הראשי הרב שלמה גורן זצ"ל, והוא חתם על על החוברת בחותמה של הרבנות הראשית. אזכיר עוד עניין, בשעתו היו שני גדולי הדור ממש, הרב קוק ונהרב סולובייצ'יק. ושניהם נחלקו באופן קיצוני בשאלה זו: הרב קוק אסר, בשם ההלכה והצניעות, על נשים לבחור לכנסת (אז, הוועד הלאומי), והוא טעה, למרבה הצער, והיום אף רב, גם לא רב חרדי תומך בזה. מנגד, הרב סולובייצ'יק בבוסטון, הקים ישיבה מעורבת לבנים ולבנות, ושם ישבו בן ליד בת בכתה ולמדו גמרא, עד סוף כתה יב, ובתי ספר כאלה יש היום בארה"ב, ולא רק בבוסטון. אומנם, לא תמכתי בהכרח בחינוך פורמלי מעורב, ויש היגיון רב בהקמת ישיבות ואולפנות, לבנים ולבנות, אבל כן חשוב שבני הנוער יבואו לבני עקיבא כתנועת נוער מעורבת. מה שמצער הוא, שהחרד"לים האוסרים, מוציאים את כל הפסקים המתירים מבית המדרש, וזו התחלה של כת. בבית המדרש היהודי היו תמיד קולות שונים, אבל בעולם החרדי, ולצערי גם בחר"דלי, משמיעים רק קול אחד בלבד, זה המתאים להם, ומעלימים את הקולות האחרים. וזו רפורמה מסוכנת בדת ישראל.
ולאחרונה, הרב שמואל אליהו אחראי אישית, בזה שנכנס לתחום לא לו, ושבר הסכם ציבורי מוקדם, שכבר היה סגור, והוא אחראי לזה שהרב יעקב אריאל שליט"א לא נבחר כרבה הראשי של א"י, אלא הרב יונה מצגר, שהסגיר את הרבנות הראשית לחרדים, וגורם בהתהגותו האישית לחילול השם. לרב שמואל אליהו זכויות רבות, אבל אין מי שיתבע את עלבונה של הרבנות הראשית ממנו. בבנין הארץ נתנחם,
ומי שמעוניין בחוברת על החברה המעורבת, ובוה כל ההנמקות וכל הרבנים המסכימים, שישלח 30 ש' אל אמנון שפירא, "מעלה", המרכז לציונות דתית, רח' שבטי ישראל 20, ירושלים, ואשלח לו את החוברת. אמנון שפירא, בני עקיבא.
כמובן שאני לא מתחייב שבאמת אמנון שפירא כתב זאת, אך מסגנון הדברים אני מניח שכך הוא, ובכל מקרה הדברים ראויים מצד עצמם.

מומלץ גם לקרוא את המאמר של רחל יורוביץ כנגד ההתחרדות בחברה החרדית 'חרדל, חדל!', שנכתב לפני כל הארוע אבל קשור אליו קשר הדוק כאן. הייתי ממליץ על מאמר זה בחום אלמלא היתה כותבת המאמר חברה בציונות דתית ריאלית, אליה אני מתנגד בכל תוקף.

הבלוג הקודם

כאן

ארכיון הבלוג